החלטה בתיק רע"א 6301/05

1.        לפני בקשה לביטול צו ארעי שניתן על-ידי ביום 12.7.05, המונע העברת רישום הזכויות בנכס, הידוע כחלקה 334 בגוש 6680, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

הרקע

2.        ביום 17.11.04 הגיש המשיב 1, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק) כנגד חברת מצפה ארסוף בע"מ (להלן: מצפה ארסוף) בקשה למימוש משכנתא. מדובר במגרש ששטחו 1,401 מ"ר, הרשום בלשכת רישום המקרקעין על שם מצפה ארסוף, אשר שועבד לבנק למשכנתא מדרגה ראשונה להבטחת חוב של המבקשות. ביום 16.1.05, לאחר המצאת אזהרה למצפה ארסוף, מונה כונס נכסים למימושה של המשכנתא. ביום 18.2.05 פורסמו בעיתונות מודעות מכירה של המגרש. ביום 29.3.04, לאחר ביצוע התמחרות בין מגישי ההצעות, אושר המכר על-ידי ראש ההוצאה לפועל. מהמסמכים עולה, כי מצפה ארסוף הוזמנה כדין גם להליכי ההתמחרות.

3.        ביום 3.4.05, לאחר אישור המכר, הגישו המבקשות ללשכת ההוצאה לפועל בקשה "להתיר למבקשות להגיש התנגדות מנומקת לבקשה לאישור מכר שהוגשה בתיק דנא, וזאת בתוך 10 ימים", וכן "להורות על קיום דיון בבקשה לאישור המכר ובהתנגדות שתוגש, בטרם תינתן החלטה בבקשה לאישור המכר". בבקשה נטען, כי רק ביום 29.3.05 נודע למבקשות כי הוגשה בקשה לאישור המכר, כי למבקשות לא נמסרה הודעה אודות הליך ההתמחרות, וכי למבקשות טענות רבות בנוגע לבקשה לאישור המכר, אשר הן זקוקות לפרק זמן של כ-10 ימים על מנת להציגן.

4.        ביום 4.4.05 החליטה ראש ההוצאה לפועל לדחות את הבקשה מהטעם: "כי היה למבקשות מספיק זמן להגיש תגובתן בתיק זה ובקשה לעיכוב הליכים, אך ככל הנראה השתהו המבקשות יתר על המידה, והגשת בקשה לעיכוב הליכים בשלב בו המכר אושר כבר, יש בה כדי לגרום נזק כמעט בלתי הפיך לזוכה, לרוכשת ולכונס, וזאת ללא הפקדת כל ערובה מטעם המבקשות...".

5.        ביום 10.5.05 הגישו המבקשות ללשכת ההוצאה לפועל בקשה נוספת, בה עתרו לביטולם של הליכי המכר. גם בקשה זו נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל.

6.        המבקשות לא קיבלו על עצמן את הגורל והגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה בקשה למתן סעד זמני בערעור.

7.        ביום 2.6.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' ענבר) את בקשת רשות הערעור ואף ביטל את הצו הארעי שניתן.

8.        על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשות, ביום 30.6.05, לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשות, ביום 7.7.05 בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. באותו המועד החלטתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה ונתבקשה תגובת המשיבים לבקשה. ביום 12.7.05 הגישו המבקשות "בקשה בהולה לצו ארעי". באותו המועד החלטתי להיעתר לבקשה וליתן צו ארעי, המונע העברת רישום הזכויות בנכס, הידוע כחלקה 334 בגוש 6680, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

           ביום 11.9.05 החלטתי להעביר את בקשת רשות הערעור לדיון בפני הרכב שלושה.

9.        כעת, הגיש הבנק בקשה לביטול הצו הארעי. בבקשתו טוען הבנק, כי מאחר ומועד הדיון נקבע ליום 24.5.06 יוצא, כי מכוחו של הצו הארעי תעוכב השלמת רישום הזכויות בנכס על שמה של הרוכשת לתקופה של למעלה משנה וכל זאת מבלי שניתנה כל ערובה להבטחת נזקיהם והוצאותיהם של המשיבים. כמו-כן, טוען הבנק, כי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), הדנה בסעד זמני לתקופת הערעור קובעת, כי על בקשות והחלטות בעניין סעד זמני לתקופת הערעור יחולו הוראות פרק כ"ח לתקנות. בתקנה 367, העוסקת בסעד זמני שניתן במעמד צד אחד נקבע, כי בכל מקרה יקוים דיון בצו כזה לא יאוחר מ- 14 ימים מן היום בו ניתן וכי על בית-המשפט ליתן את החלטתו בבקשה לגופה במעמד שני הצדדים לאחר שמיעת טענותיהם. לסיום, מבקש הבנק, כי לחילופין, יקבע בית-משפט זה, כי הצו הארעי שניתן ימשיך לעמוד בתוקפו אך ורק בכפוף להפקדת ערובה משמעותית על-ידי המבקשות, בסכום אשר ישקף את הנזקים העצומים הנגרמים לבנק ולרוכשת בכל יום של עיכוב.

דיון

10.      לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, בהחלטת בית-המשפט המחוזי ובאסמכתאות המצורפות לתיק החלטתי, כי דין הבקשה לביטול הצו הארעי להידחות, כפי שיובהר להלן.

11.      טוען הבנק, כאמור, כי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הדנה בסעד זמני לתקופת הערעור קובעת, כי על בקשות והחלטות בעניין סעד זמני לתקופת הערעור יחולו הוראות פרק כ"ח לתקנות. בתקנה 367, העוסקת בסעד זמני שניתן במעמד צד אחד נקבע, כי בכל מקרה יקוים דיון בצו כזה לא יאוחר מ- 14 ימים מן היום בו ניתן וכי על בית-המשפט ליתן את החלטתו בבקשה לגופה במעמד שני הצדדים לאחר שמיעת טענותיהם.

           אין בידי לקבל טענה זו.

           בקשה להחלטת ביניים שבערעור מוגשת לפי תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. תקנה 465(ו) לתקנות קובעת, כי בנסיבות המפורטות בתקנה 244 רשאי השופט לדון בבקשת ביניים בערעור על-פי צד אחד.

           תקנה 244 לתקנות קובעת, כי:

"244. צו על פי צד אחד